Follow Us

מרחב פתוח להתחדשות בחינוך

14.4.2015

 

רוצה לשתף אתכם ולחלוק אתכם מדי פעם בפעם סיפורים מעבודת השטח. מטבע הדברים לא תמיד ניתן לפרסם סיפורים בעת התרחשותם כך שחלק מהסיפורים יהיו בני מספר שנים וחלק אחר בני מספר חדשים.

 

אתחיל מסיפורו של מרחב פתוח להתחדשות בחינוך.

 

 

המקום אליו שמנו פעמינו כדי להתכנס למפגש במרחב פתוח משמש לרוב כאולם שמחות. הוא ממוקם בצידי צומת סואן של שלוש הערים: תל אביב, גבעתיים ורמת גן, מצוי לא הרחק מתחנת רכבת תא צפון ומחבר אותה היטב לאיזורים שונים בארץ. אנו זימננו צומת מפגש ומה מתאים יותר מן השם הטבעי של המקום "רסיטל", אשר במוסיקה משמעו: "מוסיקה שמנוגנת בלי שום המחזה". אכן כך הוא המפגש לשיח במרחב פתוח, מוסיקה שאין צורך להמחיזה אלא לתת לה זמן ומרחב והקשבה והיא יוצרת פלאים מאליה.

 

ביום רביעי האחרון, יום לאחר שסופת שלגים פקדה את הרי ירושלים ופיתותי השלג עדיין כיסו בלובן את האזורים הפתוחים וגדשו את צידי הכביש מצאו את דרכם כ400 איש למפגש שיח זה, ראשון מסוגו. מפגש של כל המעוניינים בנושא החינוך ומערכת החינוך בישראל - "קהילת איכפתיה" לשיח ולהקשבה מסוג אחר.

 

אין ספק שבתוך מערכת החינוך חסר שיח משמעותי בין בעלי תפקידים שונים וחסרה שותפות עשייה משמעותית בין חלקיה השונים; כמו כן אין ספק שבחודשים האחרונים של שנת 2007, במהלך שביתת המורים הממושכת, הראה העם בישראל שהחינוך אכן נתפס כנושא שמופקד לעשיה בידי מערכת החינוך אך הוא זקוק לתמיכה ואיכפתיות שחובקות מוסדות וקהלים גדולים הרבה יותר. במהלך שביתת המורים יכולנו לראות שיש עניין בשיח חינוכי, יש דאגה רבה וכנה באשר לעתיד החינוך, המחנכים והמתחנכים והכרה חד משמעית שאפשר וצריך לעשות טוב יותר, ויפה שעה אחת קודם. השביתה הסתיימה, ראשית ניצני הרפורמה בבתי ספר יסודיים החלו. המנכלית והשרה ביטאו קוצר רוח ודחיפות לקיום ההתכנסות ועברנו למימושה.

 

כמעט 3 חדשים חלפו מאז הועלה הרעיון לראשונה וכחודש מאז החלו ההכנות האינטנסיביות. הלכנו לא מעט דרך עד לצומת סואן זה: מרעיון למרחב פתוח של כ180 איש במסגרת המשרד, התרחבנו להזמנה של מרחב פתוח להתחדשות החינוך בישראל, בחסות המשרד . המוזמנים, מכל קצוות הארץ, כללו כ250 אנשי משרד החינוך: מורים, מנהלים, מפקחים, אנשי מטה והנהלת משרד, כ40 תלמידים, הורים וכ-120 חברים לדרך מארגוני מגזר שלישי, צבא, תעשיה, משרדי ממשלה אחרים, מיזמים חינוכיים, אקדמיה, גופים להכשרת מורים, צעירים בשנת שירות, חינוך לא פורמלי, תנועות נוער ועוד. מנכלית המשרד, שלומית עמיחי, שחלמה ויזמה את כל המהלך, והשרה הממונה שנדבקה בחיידק המרחב הפתוח, יולי תמיר, לא עזבו את המקום במשך יומיים והזמינו להלכה ולמעשה את כל השותפים לשיח במרחב פתוח בן יומיים. ההזמנה והתקווה היו להניע שיח פורה ומחדש אשר יניב שותפות, יוזמות ומעשים של רבים ושונים סביב השאלה " מהו השינוי לו אנו מייחלים במערכת החינוך? ומה עלינו לעשות כדי לממשו?".

 

השעה היתה 9:30 בבוקר, היה קר מאוד בחוץ, היה קר גם בתוך האולם, אולם בלב היתה ציפה דרוכה, היתה התרגשות. האולם היה מסודר בפשטות אלגנטית. שלטו בו הלבן והשקוף. מאות כסאות לבנים מסודרים ב5 מעגלים קונצנטריים חיכו לבאים. עוד 28 מעגלים קטנים בני כ-10 כסאות כל אחד סומנו באמצעות בלוני הליום שקופים וממוספרים אשר היתמרו מאחד מכסאות המעגל ויצרו מעין 28 מרחבי-חדר לשיחות באולם במליאה והגן המקורה הצמוד אליו.

 

לקראת 10:00 הבננו שלא רק שהאנשים שהזמננו מגיעים בזה אחר זה (וואו, יופי!) אלא שנולדו 50 אורחים נוספים שהמרחב משך את תשומת ליבם וכן, היתה בהם תשוקה לקחת אחריות ולהגיע. ב10:15 לערך החלנו את דברי הפתיחה: שלומי עמיחי, המנכלית שחלמה את המהלך כולו, הזמינה את כל הנוכחים לשיח באמצעות הטקסט המרגש "שירת העשבים" של רבי נחמן מברסלב . הזמינה להכרה בכך שלכל עשב ועשב יש שיר משלו והאומנות החינוכית היא ליצור ניגון של רועה משירת העשבים. המשיכה לפתוח עוד השרה יולי תמיר והאוירה בחדר, מעגלים מעגלים של מאות אנשים, הפכה לצפיה דרוכה. עתה הוזמנתי אני לתפקידי. התחלתי לפסוע לאט . מביטה בכל מי שבחדר: בני גילים שונים מ16 ועד 90, נשים וגברים, מקרוב ומרחוק, ממשרד החנוך ומגופים רבים אחרים, מדסציפלינות שונות.... אסופה מגוונת להפליא של בני ובנות אדם. בקשתי, כדרכם של אנשי המרחב הפתוח, שינשמו: להשיל את שאינו נחוץ כאן עתה, לפנות מקום לעצמי ולמה שעוד עשוי להיות כאן. ומכאן והלאה ההזמנה לבוא ממקום של מוכנות להיות מופתעים – מעצמנו, ממה שיקרה ומאחרים - ולקחת אחריות על מה שבנפשנו, על מה שאנו משתוקקים לו. טקס מלא של פתיחת מרחב , חלקו על ידי וחלקו על ידי אבנר הרמתי, שותפי לדרך. ב11:15 לערך כשסיימתי את דברי הפתיחה ב"המרחב פתוח" כמו חיכו לכך אנשים רבים ותוך פחות מ20 דקות התכסה הקיר של 'סדר היום הקהילתי' בהזמנה לעשרות קבוצות. בזה אחר זה, במעגלים של אנשים על הקרקע ובלונים באויר, התכנסו אנשים לשוחח על נושאים שיזמו ועל נושאים שבליבם, חלקם נעים מקבוצה לקבוצה וחלקם לצד המזנון מתרועעים. מדי כשעה ומחצה, ואולי מעט יותר, עברו לנושאים נוספים שעל הפרק נישאים על קריאות המקרופון מפיהם של יוזמי המפגשים שהגיע פירקם.

 

שוקק, חי, שיחות, ויכוחים, צחוקים, הקלדות של סיכומים לאחד מעשרת המחשבים שהוצבו בחלק המערבי של החדר; אנשים נכנסים, אנשים יוצאים; המארגנים על סוגיהם השונים מתרוצים איש איש בתפקידו, צוות הודיאו מראיין ומצלם והשעה כבר 16:00. הפעמון מצלצל מעדנות וקורא למתכנסים למעגל אחד גדול.

 

7:00 בבוקר, היום השני להתכנסות. אנחנו שוב שם, שמחים ונרגשים, ידיים מופשלות בעבודה. יחד עם אנשי המקום מכינים ומסדרים : פלקטים של שמות כל השיחות שהיו יום קודם לכן כדי לאפשר התכנסות ולהיווצרות צוותי יישום. במקביל מגיעות חוברות חמות מהתנור – מוכנות לקריאה! לאט לאט אנו למדים לדעת שיש שיחות שנשמטו, הוקלדו (לפחות בחלקן) ואיננו מוצאים אותן. בקשנו כל אחד ואחת מן המשתתפים לבדוק אם נושא השיח שיזמו מופיע על הקיר ואם הוא מופיע החוברת. זה היה רגע לא פשוט כלל, כמו מבחן בנג'י למארגנים, מבחן אמון לכל הנמצאים בחדר . כשהגענו לכ250 איש פתחנו את היום השני ומלכתחילה זה היה נושא השיחה: התסכול של לבוא בשמחה לחוברת בת למעלה מ100 עמודים ולגלות שהסיכום שלי לא מופיע... לחוש את האשמה והבושה, כצוות, משלא מצאנו מספר סיכומים ואז לשאול את עצמי (ברוח עקרונות טכנולוגית 'המרחב הפתוח', שהיה לאורך כל הדרך גישה ושיטה של ההנחיה) את השאלות הבאות: אם על פי העקרון הראשון של טכנולוגית המרחב הפתוח אנו מניחים כי מי שכאן הם האנשים הנכונים, כולנו; ואם אני יודעת כי ניסינו בהחלט לעשות עבודה מקצועית ביותר; ובכל זאת הלכו לאיבוד מספר סיכומים ...אם על פי העקרון השני של טכנולוגית המרחב הפתוח מה שקורה הוא בדיוק מה שצריך לקרות – אז מה הסיפור הזה אומר לנו? הפנתי את השאלה לקהל, קיבלתי תשובות שונות ורגשות שונים. אני חושבת ומאמינה, וכך גם אמרתי, שיש פה הזדמנות למידה מופלאה שיצרנו יחד כמערכת: בחייה יום יום מערכת החינוך מדגישה ידיעה, לומדים כדי לדעת ונבחנים על רמת ידיעה, נבוכים ומתביישים בטעויות. הלא מודע הקולקטיבי שלנו הצליח לביים טעות גדולה, בפני קהל רב, כדי להציע לנו את האפשרות שאולי כדי לעשות דברים חדשים נדרשות דרכים חדשות, טעויות; שחיים הם כנראה טיוטה מתמשכת אשר אם פותחים אותה לעיון ולתיקונים בקרב כל השותפים אפשר ללמוד ולעשות הרבה ביומיים... וכמו שאמרנו בהתחלה " היו נכונים להיות מופתעים" – שעה לאחר כל הבירורים האלה נמצאו 7 מתוך תשעה הסכומים החסרים, כך שאת רובם לא היה צריך אפילו להקליד מחדש או לשחזר, איזה 'ביצפר'...

 

בצהריים כבר היינו בשיא הפעילות עם כ300 משתתפים ישנים וחדשים (שהתווספו למפגש היום), הוספה של נושאים חדשים לשיח ולהצבעה. כתמי הצבע הראו לנו היכן מצויה אנרגית הביצוע שבחדר ויצאנו לדרך עם מפגשים ראשונים של צוותי יישום בראשות אותם נשים וגברים שהייתה בשם מספיק תשוקה כדי לקדם נושא שיח לעתיד של עשייה. אחרי למעלה משעתיים את רוב המשתתפים אי אפשר היה להביא למליאת הסיום, שהיתה אמורה להתחיל ב15:00 , כי היו עדיין שקועים ראש וצואר בעשייה שבנפשם. צוותי ישום עסקו בנושאים רבים ומגוונים: "מערכת החינוך הערבית" (כן הגיעו הרבה יהודים גם כן), "נוער מנהיג מוביל שינוי" (מונהג על ידי נער תלמיד תיכון וחבריו),"שילוב הרשויות במקומיות ביישום הרפורמה "אופק חדש"";"מורים חושבים ,מדברים ועושים" (קריאה לחכמת השטח להיות נוכחת),"למידה אחרת" ועוד ועוד. עד שהצלחנו לכנס את כולם נדמה היה שאין מקום לסבב של 300 סיכומים. שלומית ויולי נשאו דברים ואני בקשתי מכל אחד לאמר מילה, או ביטוי אחד בלבד. במשך כ20 דקות נטווה מארג של מילים טובות ומיטיבות: "תקווה, שותפות, פירגון, הופתעתי לטובה, זוהי רק ההתחלה, זה היה מרחב פתוח באמת, הקשבה". התפזרנו עם אנרגיה קלילה שמאפשרת להמריא ואם כובד של אחריות ואי נחת שדורש להמשיך. היתה איכות קסומה לאינטרטציה שהתאפשרה ביומיים אלה. כמו על ידי ההקשבה חלה הטמרה ואבן כבדה אשר היתה מונחת על פי באר מים חיים נעה מעט, תנועה כבדה ואיטית אבל נראית.

 

חוברת הסיכומים תשלח בשבוע הראשון לחודש מרץ, כך הבטחנו. באותו השבוע גם תפגש שוב ועדת ההגוי אשר מורכבת עתה מראשי 14 צוותי היישום שקמו במפגש ב"רסיטל" ומבעלי תפקידים במטה משרד החינוך. שלושה מרחבים נוספים, שהוסכם עליהם בסיום המרחב ב"רסיטל", עומדים בפתח: מרחב למורים, לאנשי שטח; מרחב למנהיגות תלמידים; ומרחב לעתיד החינוך במגזר הערבי, וכן רצון להפריח "עץ פרפרים" :20 מרחבים שיפתחו, יעופו מאותו מקום, בו זמנית באיזורים שונים ובנושאים שונים של מערכת החינוך בארץ ועוד. וכמו במרחב פתוח, מי יודע - זוהי רק ההתחלה, אולי אבן כבדה תצמיח כנפיים.

 

 

Please reload

  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

מי אני  |  צור קשר  |  En  |  

oganim logo.png

מרחב פתוח להתהוות

Contact me:

צרו איתי קשר:

  Tova Averbuch   טובה אורבוך
+972-528305343

By sending message you agree to receive updates 

שליחת הודעה מהווה הסכמה לקבלת עדכונים

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now